<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שי"א</h1>
<h2>דף לו:</h2>
דיני ברירה. תחילתם אמרי' בפר' בכל מערבין ר' יהודה אומר אם בא חכם למזרח עירובו למזרח למערב עירובו למערב. ומסקינן בשכבר בא חכם ואין ברירה. ועוד מייתינן דר' יהודה לית ליה ברירה דתניא הלוקח יין מבין הכותי' אומ' ב' לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכו' דברי ר' מאיר ר' יהודה ור' יוסי ור' שמע' אוסרין. ומשום דאין ברירה וכדקאמ' ר' יוחנן בשכבר בא חכם. ואמרי' ליתה [למתני'] מדתני(א) איו. ומשום ההיא מתני' דקתני הלוקח יין מבין הכותים. (וקמ"ל) [וקשיא לי] אמאי ליתה למתני' מדתני איו והא אשכחן דר' יהודה אית ליה ברירה דתנן מה היא באותן הימים ר' יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה. הרי דאית ליה ברירה. ונמצא ששתי משניות הן (וההיא דהלוקח יין מבין הכותים). לא קשיא מידי דההיא [דהלוקח יין מבין הכותים] תולה בדעת עצמו ובההיא אין ברירה וכדמתרצינן לה בפרק כל הגט בתחילתו כו'. וגם תימא לי אמאי לא פריך בעירובין דר' שמעון אדר' שמע' דקתני הכא דלית ליה ברירה ותנן על מנת שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב [מקודשת] ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון אומר רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת. הרי דאית ליה ברירה. (ולעולם) [ולעולא] ודאי שפיר אתא מדקאמר ר' מאיר ור' יהודה דאית (לזו) [להו] ברירה בתולה בדעת עצמה (גבי) גם בתולה בדעת אחרים אבל מ"מ דר' שמעון אדר' שמעון קשיא. ושמא זה התירוץ (יעשה) [יעלה] דתולה [בדעת] עצמו לית ליה ברירה אבל בתולה בדעת אחרים אית ליה ברירה וכמו שהוא מתרץ בכל הגט. וכולהו סבירא להו דליכא חילוק בין רבנן לדאוריתא. ומצאתי מדברי ר' יהודה. ועלתה בידי קשיא לר' יוחנן דר' יהודה אדר"י. ורב אע"ג דאמר ליתה למתני' מדתני (אין) [איו] סבירא ליה כוותיה הא רב אית ליה ברירה בין בדאוריתא בין בדרבנן. דאתמר [ביצה ל"ז ע"א] שנים שחלקו בהמה וחבית בשותפות רב אמר חבית מותרת בהמה אסורה ושמואל אמר אף חבית נמי אסורה (אמר) [ואמרי'] מאי קסבר רב אי קסבר יש ברירה בהמה נמי תישתרי ואי קסבר אין ברירה חבית נמי ליתסר לעולם (קסברי) [קסבר] יש ברירה שני בהמה דקא ינקי תחומין מהדדי. ואמרי' נמי בפר' קמא דבבא קמא ובפר' בית כור עפר האחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת קסבר יורשין הן. הרי בין בדאוריתא בין בדרבנן אית ליה ברירה. ושמואל לית ליה בין בדאוריתא בין בדרבנן. מדאוריתא מדקאמר לקוחות הן ובדרבנן מדקאמ' אף חבית נמי אסורה. ור' אושעיא אית ליה ברירה (מדאוריתא) בדרבנן (ובדרבנן) ובדאורייתא לית ליה כדקאמ' בההיא פלוגתא דר' (יאשיה) [אושעיא] אמר יש ברירה ור' יוחנן אמר אין ברירה ופרכינן דר' אושעיא אדר' אושעיא ומתרצינ'. וההיא דפרק הדר עם הנכרי אמר ליה רבא בר חנן לאביי מבואה דאית (ליה) [ביה תרי] גברי (רבנן) [רברבי] וכו' עד וליקני להו מר רביעתא דחלא בחבית. תניא אין משתתפין בעירובין והתניא משתתפין אמר רב [אושעיא] לא קשיא הא בית שמאי והא בית הלל ההוא דר' אושעיא וסבירא ליה דיש ברירה כרבא (ותירץ) [דתירץ] בתחילת ביצה (אהיא) [אההיא] מתני' גופה (ו)המת בבית ולו פתחים וכו' (רבה) [רבא] אמר לעולם למפרע והיינו טעמא דזימנין דמטלטל וכו' וסבירא להו דיש ברירה. ואביי לית ליה האי תירוצא אלא סבירא כרבה רבו. דאתמר עלה אמר רבה לטהר את הפתח מיכן ולהבא אין למפרע לא. ור' יוחנן סבירא ליה בין בדאוריתא בין בדרבנן אין ברירה. בדאוריתא מדאמ' ר' יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן וכשמואל דאמר ויתר ובדרבנן מדתרץ ר' יוחנן כבר בא חכם. וכדשמואל דאמר אף חבית נמי אסורה (וקי"ל) [וק"ל] אמאי לא פריך ליה סתם משניות הלוקח יין מבין הכותים כי היא סתם ומחלוקת היא (אברייתא) [בברייתא] ועוד תנן סתמא על מנת שירצה אבא ורצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת. אבל סתמא אחרינן איכא דדייק כוותיה דתנן במסכת נדרים בהשותפין שנדרו הנאה זה מזה ופליג ר' אליעזר בן יעקב וקתני סתם סיפא וזהו סתם ואח"כ מחלוקת הריני עליך ואת עלי שניהן אסורין ומותרין בדבר של אותה העיר (והנהו דייני) [והכא בדין] ברירה פליגי כדאמרי' בפר' שור שנגח את הפרה המדלה מים מן הבור ובא חבירו ואמר לו תן לי ואני מדלה וכו' ומסקינ' ואמר רבינא ואזדו לטעמייהו דתנן השותפין שחלקו וכו'. וגם סתמא אחרי' דתנן במסכת תמורה ומייתינן לה בפר' אחרון דבכורות וכן השותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכו' אלמא אין ברירה. על כן סיוע ממילא. ויש תימא שלא הזכירם התלמוד. ואנן קיימא לן יש ברירה מהני דיוקין של מעלה. ועו' דפסקי' הלכתא כר' אליעזר בן יעקב. ועוד דסתמא דתלמודא בתמורה בפרק כל האסורין אההיא מתני' פריך אמאי ניפוק חד להדי כלבא והנך כולהו לישתרו ה'ב'ע' וכו'. (וקיימא לן) [וקשיא לי] (אי) ר' (יוסי) [אסי] מספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות הוו. והאמ' ר' אסי אמר ר' יוחנן האחין שחלקו כו'. ואיכא לתרוצי הא דידיה הא דרביה. וכן תירץ לי מורי. והא דאקשינן לעיל ומתרץ אלא לעולם כל הנלקט ור' יוחנן סתמא אחרינא אשכח וק"ל (ו)סוף סוף קשיא דר' יהודה אדר' יהודה ושאלתי למורי ואמר לי כי כפי סברת התלמוד וכפי טעותו שהיה סובר שזהו ברירה (ו)הקשה לו. אלא אין זו ברירה. ויש ענייני (בירורים) [ברירה] חלוקים הרבה ועל כן ראה שאי אפשר לעמוד באותו תירוץ וסותר הכל והעמידה על מכונה כמות שהיא שנוייה ולא תיקשי לן ולא מידי (והא) [דהא] (בעלמא) מעיקרא כשהקשה דברי ר' יוחנן אילמלא (ב)[ד]צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד לא היה קשיא ולא מידי וברייתא כדקיימא קיימא. אלא מתוך טעותו שהקשה ונדחה וחזר לקדמותו והניח ברייתא כמות שהיא. גימ'. ור' שמתרץ דברי הכל לא קשיא ולא מידי דמתרצינן כעולא במסכת עירובין דזוגי זוגי קתני. מ"מ קשיא לי מדתני (אין) [איו] כדפריך במסכת יומא דמשמע אית ליה ברירה לר' יהודה (וקיימא לן) [וקשיא לן] בההיא סוגיא דקאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד הוה אמינא מאן תנא צנועין ר' דוסא דסתם יחידא לא קאמר. והא אמרי' בכמה דוכתא מאי שנא האי סתמא מהאי סתמא. איב' אימ' סתמא דרבים עדיף. ואיב' אימ' (שנסתמו) דקתני כו'. וכן מצינו בפרק אלו טרפו' הני סתמי אליבא דיחידא. וקאמר הלכה כסתם משנה. ומה שאני מתרצים ר' יוחנן כר' יהודה מתני לה היינו ששונה התנא בפירוש. תמו דיני ברירה.
